אהובה ברקן, דורית ברנע 

רובי שונברגר

אורחות: עידית דורי, מירב ירקוני 

ענת פלגי הקר 

אורחים: קובי סגל, עידית ברק מלמד, ד״ר הילה דגני 

אורחת: תמי דרור-שיבר מגיש: איתמר רועי 

אורחים: גבי בונויט, אמנון בר-אור מגיש: איתמר רועי 

אורחים: ידידה טורקניץ ודלית אבן מגיש: איתמר רועי 

אורחים: ד״ר איתמר לוריא, מיכל זלינגרמגיש: איתמר רועי 

אורח: פרופ׳ שמואל ארליךמגיש: איתמר רועי  

אורחות: רחל בלס, ויואן שטרית-וטין מגיש: איתמר רועי 

מגיש: איתמר רועי 

מגיש: איתמר רועי 

מגיש: איתמר רועי 

אורחות: שרון שטרית, איריס גבריאלי רחבי. מגיש: איתמר רועי הפקה: All•in הבית של הפודקסטים. 

אורחים: משה ברגשטיין, גבי בונויטמגיש: איתמר רועי הפקה: All•in הבית של הפודקסטים 

הפעם, בחלק הראשון, נשוחח עם פרופ׳ שמואל ארליך על הקשר בין פרנויה ותהליכים חברתיים. כיצד האופן שבו היא משפיעה על הפרט, מוביל לנסיגה חברתית שאחד מסימני ההיכר המובהקים שלה הוא השחיתות.בחלק השני, שוחחנו עם תמי דרור-שיבר על האופן שבו משפיע משטר רודני על הנפש, וכיצד, גם כשהאדם כבר אינו חי במשטר כזה שנים ארוכות, ההשפעות הנפשיות של החיים תחת רודנות עדיין מלוות אותו. ברוח הימים האלה, דיברנו בין היתר על טראומת צ׳רנוביל.שני האורחים הם אנליטיקאים חברי החברה.  מגיש: איתמר רועי 

גבי בונויט הוא אנליטיקאי ואמנון בר אור הוא אדריכל וביחד הם מחפשים את מרחבי המבוכה הישראלים. הקשר בין פסיכואנליזה לאדריכלות הוא בכך שבשתיהן אם מקשיבים נכון לנפש, או למרחב, בוקעת איזו אמת. 

היום נדבר על טוטליטריות וחירות נפשית. שני מושגים הרי-גורל שאנשי רוח רבים כל כך ניסו לרדת אל פשרם ולתהות אחר שורשיהם. נדבר עליהם דרך המשקפיים הפסיכואנליטיקאיות. אורחות: אהובה ברקן-יו״ר וועדה מדעית שתדבר על מה היא חירות ולמה אנחנו כ״כ מפחדים ממנה, ועם דורית ברנע, עד לא מזמן סגנית יו״ר החברה והרוח החיה שמאחורי הפודקסט הזה. עם דורית נדבר על טוטליטריות במיינד, דרך סיפור מצמרר במיוחד.  

מה הקשר בין פסיכואנליזה לקולנוע? איך יכול המדיום הקולנועי לסייע בטיפול (גם למטפל וגם למטופל)? ומה אפשר ללמוד בתוך הסרטים גם על נפש האדם? שיחה עם ידידה טורקניץ ודלית אבן. 

האם פרויד עדיין רלוונטי, שאלה שמעסיקה מאוד גם אנליטיקאים עם ניסיון רב וגם סטודנטים בתחילת דרכם. שיחה עם ד״ר איתמר לוריא ומיכל זלינגר. 

מנסים להרחיב את השיחה שהתחלנו בפרקים הראשונים על השאלה הבסיסית-מהי פסיכואנליזה בשבילי?-שיחה על החיבור העמוק של אנליטיקאים למקצוע שלהם, על אי-סימטריה בטיפול ועל השינויים שחלו בפסיכואנליזה ברבות השנים. אורחות: רחל בלס, ויויאן שטרית-וטין. מגיש: איתמר רועי. הפקה: דאון דה פילד

מאז שפרסם פרויד את ספרו על פירוש החלום ב-1900 הפכו החלומות שלנו לקרקע פורייה להבנת התת מודע. הפרשנות האסוציאטיבית לחלומות שלנו היא הדרך להגיע אל התת מודע. בפרק הזה אנחנו מנסים להבין למה החלום הוא מרכיב חשוב להבנת עצמנו. מרואיינים: ד״ר קובי סגל, עידית ברק מלמד, ד״ר הילה דגני. 

מרב ירקוני ועידית דורי שתיהן אנליטיקאיות חברות החברה בשיחה על ההיבטיים האנליטיים של המעבר ללהיות הורים ועל התפתחותה של  העבודה עם הורים בשנים האחרונות. מגיש: איתמר רועי/הפקה:דאון דה פילד 

ד״ר ענת פלגי הקר היא אנליטיקאית, מחברת הספר ״מאי-מהות לאימהות״ (עם עובד 2005) בשיחה על מקומה של האימהות והנשיות בפסיכואנליזה. מגיש: איתמר רועי/הפקה: דאון דה פילד 

״האדם בן התרבות...״, כותב פרויד במסה המפורסמת שלו ״תרבות ללא נחת״, ״המיר המידה של אפשרות לזכות באושר, במידה של ביטחון״. על הקשר בין פסיכואנליזה ותרבות התארחו שניים מחברי החברה הפסיכואנליטית בישראל - ד״ר אליהו פלדמן, חובב מוזיקה עתיקה, וד״ר רובי שנברגר, משורר ועורך ספרותי. מגיש: איתמר רועי/הפקה: דאון דה פילד 

ההרצאה נערכה במסגרת יום העיון ״בין אמונה לפסיכואנליזה״ שנערך לזכרה של מאשה שטיין ז״ל. 

ההרצאה נערכה במסגרת יום העיון ״בין אמונה לפסיכואנליזה״ שנערך לזכרה של מאשה שטיין ז״ל. 

דברי פתיחה מאת, גילה חורש, בתה אודליה פרוש שטיין, וחברותיה ללימודים רבקה יצחק ויעל שביד.  יום העיון נערך ב-11 בספטמבר 2020, כ״ב באלול תש״פ 

ההרצאה נערכה במסגרת יום העיון ״בין אמונה לפסיכואנליזה״ שנערך לזכרה של מאשה שטיין ז״ל. 

איתמר רועי מראיין את נעמה קינן ויוסי טמיר, אנליטיקאים חברי החברה הפסיכואנליטית בישראל, לשיחה על שאלת הבסיס-מהי פסיכואנליזה בשבילי? שיחה על הזהות האנליטית, משיכה לטיפול והקפדה על המסורת תוך פתיחות לשינויים שקורים בעולם. גם בנפש האדם וגם כמובן בתורה כולה.הפקה: דאון דה פילד 

תקציר: ההרצאה עוסקת בתופעת "האבל הלבן" ובאופן שבו טקסי האבלות הקולקטיביים יוצרים ריטואל ריק המחליף ומפקיע את מלאכת האבל הפרטית.

תקציר: ההרצאה תיגע בקשר בין הפסיכואנליזה והז’אנר של המכתב ובדמיון בין המכתב והסיטואציה הפסיכואנליטית ותעלה את הסוגיה האם המכתב הוא ז’אנר ספרותי . קירבת הטקסט לקונטקסט (של הנמען ושל העולם החיצון) מבדילה בין המכתב לשאר הז’אנרים הספרותיים ועם זאת הערכים האסתטיים המקובלים בשיפוט של כל טקסט ספרותי חלים גם על מכתבי פרויד. היא תתייחס גם לשאלת העריכה והדיוקן של פרויד המתקבל ממנה ואף ליחסו ליהדות ולציונות.בהקראתה של נילי שור.

תקציר: הרצאה זו הינה חלק מערב עיון לרגל השקת הספר ״ומי יזכור את הזוכרים אבות ואימהות כותבים על הבנים ששכלו במלחמה״, שיצא בהוצאת רסלינג בשנת 2019.לאחרונה זכה הספר בפרס לורך לחקר מדינת ישראל מטעם יד-בן צבי לשנת תש״פ.שכול הורי נחשב לאחד האובדנים הקשים בחוויה האנושית. כאשר מדובר בשכול במלחמה הוא נטען בריבוי משמעויות בשל היבטיו האישיים והציבוריים לאומיים. ספרות הזיכרון על הנופלים במלחמה, שהינה סוגת כתיבה ייחודית לחברה בישראל,  נותנת  ביטוי למורכבות זו והעיון בה יכול לשמש כצוהר להבנת משמעויותיו המורכבות של שכול במלחמה ולתמורות שחלו בהן לאורך השנים.   הספר ובעקבותיו ההרצאה עוסקת בספרות הזיכרון הפרטית ובכתיבה האישית של אבות ואימהות ששכלו את בנם בארבע מן המלחמות עמן התמודדה החברה הישראלית: קדש, ששת-הימים, יום-כיפור ולבנון הראשונה. הדגש הוא על המשמעות שמקבל השכול ועל האופן בו בוחרים הורים לכתוב על אובדן בנם. 

בהרצאתה בודקת רוית מצבים בהם לא מתאפשר לילד הרך השימוש באם, בשל היותה נהרסת ולא שורדת. מתוך כך, הילד  נידון להיות מושעה מחיי ממשות ומימוש. היא מדגימה זאת בעזרת נינה ודובלה, גיבורי הרומנים האחרונים של דויד גרוסמן, שלא יכלו להיסמך על אימם וחוו התמוטטות, בעקבותיה נדונו לחיי נידחות, מוגלים מקשר של אהבה ונתונים לייסורים טורפים. היא מראה גם את המהלך בו ניתנת להם  הזדמנות לפגוש שוב את הקטסטרופה שארעה להם, ואת היוולדו של הסיכוי לחוות משהו מן ההתמוטטות שארעה ולא נחוותה, ועימו הסיכוי לשינוי קטסטרופאלי.

כמה מחשבות על ההיסטוריה של הפסיכואנליזה בארץ ועל גורלו של המבנה האדיפאלי במהפיכה הציונית.

קצת מוזר שהאנליזה שלו [של פרויד] נקראת עד היום אנליזה עצמית, כך מציין ערן רולניק באחת מהתבוננויותיו המלוות את מכתבי פרויד באסופה שערך. אנליזה עצמית היא מן הנושאים החוזרים, המוארים והנידונים לאורכו של הספר: בצמוד למספר מכתבים העוסקים בה ישירות, בדברי ההקדמה לספר ובדיון הסוגר אותו. האם מתגבשת במהלך הספר תפישה על מקומה ומהותה של האנליזה העצמית בחיי פרויד? ובפרט, על מקומה של כתיבת מכתבים באנליזה זו?

ההרצאה תידון באדיפוס – ה׳איש שידע יותר מדי׳  בקריאה עכשווית.  גורלו של הסובייקט האנליטי (הלא מודע) שניתן לדמותו כמי שצועד בגבו אל העתיד בעוד עיניו (בהתאם לבחירתו) עצומות או פקוחות לרווחה אל עברו, עומד במרכזו. המשולש האדיפלי וזיקתו לידיעה ולמודעות (עצמית) על המתח האינהרנטי המתקיים בין שני סוגי הידיעה, יבחנו מנקודת מבטם של פרויד, לאקאן ובריטון. שלוש וינייטות, אחת קשורה לתהליך ההמשגה הפסיכואנליטית (המטה-פסיכולוגיה, התיאוריה הקלינית וה’דיסצפלינה השלישית’), השנייה קלינית (עבודה עם ילד) והשלישית –חברתית-פוליטית  (בחירתו של טראמפ לנשיא ארה״ב וזיקתה לפייק-ניוז) – יאיירו את התזה המרכזית.

'הפרויד שלי' הוא פרויד הטובע את המושג "נוירוזת גורל". זהו פרויד היכול למזג את אשר בנפש פנימה עם מה שהוא חיצוני במובהק, פרויד המזווג את המילה נוירוזה, מילת מפתח בתורה השואפת אל אמיתות מדעיות בהירות עם המילה גורל, מילתן של המיתולוגיה, התיאולוגיה, השירה או הפילוסופיה. האדם הסובל מנוירוזת גורל נראה רדוף על ידי כוח חיצוני מרע, הוא נטול סימפטומים נוירוטיים מובהקים אבל כפוי לרצף חוזר ונשנה של חוויות מכאיבות. דומה שכפיית חזרה "ראשונית, היולית ויצרית יותר מעקרון העונג" שולטת בו. קשה לרדת לפישרה של נוירוזה זו. פרויד מעז ומפענח. אציג את הבנותיו, אוסיף  עליהן את מבטו של ויניקוט  ואדע ששיעור מה של מסתורין לא יעלם.

ההרצאה תבחן את תפקידה של המיניות הפרוידיאנית (בהגדרתה הרחבה כ'אירוס' וכמקור אנרגיה נפשית) בכינון הסובייקט האנליטי. אדון בה ככוח-מניע הפועל מחד גיסא 'להתנחלות' הסובייקט בגוף (על פי מתאר שמתכונתו הקבועה מראש הוצגה ב'שלוש המסות') בתהליך שבאמצעותו הוא מגלה את גופו בעודו יוצר את ייצוגיו ("האני הוא בראש ובראשונה גופני") – ומאידך גיסא, ככוח טרנסצנדנטי הדוחק בסובייקט לחרוג מגבולותיו בדרכו 'לדעת' את האובייקט ומתוך כך גם את עצמו. ההרצאה תנתח כמה מאיכויותיו הדיאלקטיות של מושג המיניות (7 'הדיאלקטיקות' המגדירות את המיניות) ותדגים אותה על צלעותיו של משולש שקודקודיו הם אני-גוף; סובייקט; אובייקט. כמה הרהורים מגדריים, קליניים ופוליטיים (פוליטיקה של רעיונות ולא רק...) יחתמו את ההרצאה ויועלו לדיון משותף.

אברהם סוצקעווער (1913 – 2010) משורר גדול בשפת היידיש, שיצירתו פרושה משנות השלושים של המאה העשרים עד שנת 2000, זכה להתייחסות כמשורר גדול וחשוב אך לא כניצול שואה.בעבודה שאציג בפניכם אביא את הבו-זמניות של היותו משורר וגם ניצול. נקודת מבט זו מאפשרת התבוננות נדירה ומיוחדת במינה בעבודת נפשו ואולי בעבודת הנפש של ניצולי חורבן (שואה) אחרים – דרך שירתו ודרך חוויותיו בעת החורבן.אתייחס לשיריו כ"תוצר עבודת הנפש" על הפנים השונות שבה: כ"סימפטום" , כאקט של "יצירת בריאות" (salutogenesis"") וכהתנגדות בעת "רצח העם" של יהדות אירופה. אשתמש בנתון המיוחד שסוצקעווער החל לכתוב ולפרסם שירה בשנות השלושים המוקדמות בווילנה, בהיותו בן 17, והמשיך באופן רצוף גם אחרי ה- 22/06/19411 , תאריך פלישת צבא הנאצי לברית המועצות ובהמשך בגטו ווילנה, דרך היותו פרטיזן ביערות, במוסקבה, לאחר עלייתו ארצה ב-1947 ובמהלך כל חייו בישראל עד שנת 2000, עשר שנים לפני מותו ב 2010. כשבעים שנה של יצירה פואטית רצופה מתקופה של טרום חורבן דרך זמן החורבן עצמו, ובהמשך דרך זמן כרונולוגי של אחרי חורבן, כשהיצירה ממשיכה את עבודת העיבוד כעבודת האבל וכעבודת הזיכרון.לעובדת היותי בעצמי ב"סימן כפילות" דומה, של היותי אנאליטיקאי ישראלי יליד לודז' ובן לזוג הורים ניצולים של אותו חורבן שסוצקעווער "שר" אותו, יש כמובן חשיבות מכרעת. אני משער שנתון זה יהיה מורגש לאורך כל הערב. אציין כאן רק ממד אחד: סוצקעווער יצר את שירתו באופן בלעדי בשפת היידיש, אחת השפות המרכזיות של העם היהודי במזרח אירופה ושפת הנרצחים, שפה שבעצמה נפגעה קשות , פגיעה המהווה אלמנט מרכזי ביצירתו. ללמוד מסוצקעווער כאנליטיקאי דרש ממני וגם אפשר לי "לחזור ליידיש", שפה שהיא עצמה מעין "ניצולת החורבן", ניגון כואב ומרגש, נשמתה של התרבות היהודית של הזמן ההוא ושל המקום ההוא, שתמיד היה לה קיום בתוכי, לצד העברית והגרמנית, אך מין קיום חריג וגלום.העיסוק האנליטי בשירת סוצקעווער דרש ממני כתנאי בל יעבור לימוד אינטנסיבי של שפת היידיש, פינוי מקום אוטוכתוני לה לצד ובנפרד מהעברית והגרמנית ומעין "החייאה" שלה, ככל שניתן, כשער לתרבות הנרצחים והניצולים.היותי יכול להשמיע לכם ביידיש את השירים של סוצקעווער, כששירתו פוגשת - ביידיש -  את הפסיכואנליזה שבתוכי ואתכם כאנאליטיקאים, מהווה בעצמה עבודת תיקון אישית מאוד אך גם מצביעה על עבודת הריפוי והתיקון שהיא הד אינהרנטי בכל מפגש עם ניצולי החורבן.אביא בפניכם הקשבה והתבוננות באותם "עדים פואטיים" בחייו של סוצקעווער ואנסה להמשיג את הממד המרפא של היצירה עצמה, בזמן אמת, ובמהלך השנים של ה- "day after", היום שממשיך להדהד בתוכנו ובחברה הישראלית כולה.הסוגייה, במה "לימוד מסוצקעווער" יכול להאיר הבנה פסיכואנליטית של טראומת החורבן ולהוסיף ולהעמיק בעניין הבנתינו את עבודת הנפש בזמן ההתרחשות ולאורך החיים בהמשך, תהיה לב ליבה של העבודה.

 "איש החול" של את"א הופמן הוא אחד מסיפורי האימה ידועים בתולדות הגותיקה. הקריאה של פרויד ב"איש החול" היא מופת של פרשנות - וגם אחד מסיפורי האימה הגדולים של הפסיכואנליזה. ממה מפחד נתנאל, גיבור הסיפור, שסיוטי ילדותו שבים ופוקדים אותו בבגרותו? ממה מפחד פרויד, שפרשנותו המסתבכת מעידה עליו שהוא הולך ונגרף אל העולם הסיפורי הרדוף של הופמן? במהלך ההרצאה נתור את העולם הזה, וננסה למצוא את הצומת שבו מצטלבים חלומותיהם ופחדיהם של הפרשן והדמות הספרותית.

אפשר לומר באופן סכמתי שפרויד עסק בשני נושאים, האחד, המבנה והדינמיקה של הנפש, השני, השיטה המאפשרת לחקור את הראשון.  דהיינו, המתודה. הנושא הראשון, המבנה והדינמיקה של הנפש תופש את החלק הארי של כתביו. לעומת זאת, אם לדבר על "פרויד שלי" - מה שנראה לי גילוי או המצאה גאונית – היא השיטה, המתודה, הקומוניקציה דרך אסוציאציות חופשיות, כל מה שקורה כשאומרים למטופל "תשתדל לומר כל מה שעולה בדעתך". בהרצאתי אתמקד בהתפתחות המחשבה הזאת אצל פרויד וגם בבעייתיות מסוימת שאני רואה במפגש בין שני האספקטים האלה של יצירתו.

בפנימיות טיפוליו ובבתי אומנה, מטופלים ילדים מאד פגועים שהמפגש בראשית בין המטעןהתורשתי שאתו הגיעו לעולם לבין סביבה הורית לא מותאמת, גרם לשבר התפתחותי עמוק. בהרצאה זו נעמוד על תרומתה של החשיבה הפסיכואנליטית בעיצוב גישה טיפולית כוללנית ילדים אלה סובלים מהפרעת חרדה והפרעת חשיבה והמילים אינם מצליחות ליצר ויסות רגשי. בסביבה מוגנת ובקונטקסט של היקשרות מיטיבה (למרות כוחות ההרס) נתן לילדים אלה הזדמנות מחודשת לצבור חווית מווסתות ולהפנים קול פנימי מארגן.  

תסביך אדיפוס שפרויד תאר מהווה אבן פינה בהמשגתו את הנפש האנושית, התפתחותה ובעיותיה. המושג נקלט בתרבות המערבית, נמצא בשימוש רחב והוא מונח שגור בחיי היום-יום. אבל מעטים מודעים לכך שהתסביך האדיפאלי נשען על המשגת יסוד נוספת, הלא היא הדו-מיניות. הצרוף של שתי ההמשגות הללו יוצר עומקים רעיוניים והסברתיים מרחיקי לכת. בהרצאה זו אני משרטט את קווי המיתאר התלת-מימדיים של הדו-מיניות והתסביך האדיפאלי והשלכותיהם ביחס לגוף, לאחר ולעמדה האתית שנובעת מכך.

תקציר: ההרצאה מציגה את הכפילות של הגילוי והכיסוי האופיינית לסצנת גילוי העריות בילדות המוקדמת. מדובר באופן שבו גילוי העריות לא רק תוקף את הגוף הפיזי של הילד/ה אלא גם משבש את הקואורדינטות של המחשבה ובאופן הזה אוסר, באמצעים מתוחכמים, על פעולת המחשבה בכלל.

תקציר: ההרצאה עוסקת בהתאהבות של המטופל/ת במטפל/ת דרך העיניים של פרויד במאמרו "על אהבת העברה" 1915. אתייחס לדמות של פרויד שאני מוצאת במאמר כמי שמבטא לראשונה את הרבדים המטלטלים והלא מודעים של הקשר האנליטי.דבריו מחזקים ומכוונים אותנו באחזקה הקלינית המורכבת שהתאהבות זו מציבה בפנינו גם בימים אלה שלנו.    

לצד פרקי הראיונות, אנחנו מעלים פה מדי שבוע, הרצאות שונות שנערכו באירועי החברה, להנאתכם.אזור הסחר החופשי בין הספרות לפסיכואנליזה - פרשנות פסיכואנליטית ליצירות ספרות: חידושיה והישגיה לצד גבולותיה ומגבלותיה: הרצאתו של הסופר א.ב. יהושע. 

ההרצאה תתמקד בסרט “השיבה” (אנדריי זוויאגינצב, 2003) ובנוסטלגיה אל דמות האב האומניפוטנטית כביטוי למשבר שחווה חברה במעבר, מקריסת העולם הקומוניסטי אל עליית הקפיטליזם. האבהות הממשית והסימבולית מייצגת סמכות מדכאת אך גם תשוקה אדיפאלית לשיבתו אל החיים של המנהיג הכל-יכול של האומה הסובייטית.ד״ר שמואל דובדבני הוא מרצה בחוג לקולנוע של אוניברסיטת תל אביב, בסמינר הקיבוצים ובסם שפיגל בירושלים. במחקריו הוא עוסק בקולנוע ישראלי, קולנוע תיעודי וקולנוע מרכז אירופאי. מחבר הספר ״גוף ראשון מצלמה״ (הוצאת כתר) שבו הוא מספק מחקר מקיף על הקולנוע התיעודי האישי בישראל. 

שיחה על חיוניות הטיפול ורציפותו, טיפול בחרדה בימים של חוסר ודאות, השפעת המפגש המקוון, השימוש  הגובר במסך וגעגועים לדברים שלא בהכרח היו לנו. תובנות של אנליטיקאים בימי קורונה. אורחים: ד״ר הנרי שור, אירנה מלניק, פרופ׳ שמואל ארליך. מגיש: איתמר רועי 

שיחה עם תובנות על ימי הקורונה, עם התמקדות מיוחדת בטיפול בילדים. אורחים: אהוד וולפה, מרגנית עופר, רוני שפירא. מגיש: איתמר רועי 

שיחה על סימטריה ואי-סימטריה בטיפול, חיוניות הטיפול הפסיכואנליטי וטיפול מרחוק. תובנות של אנליטיקאים בימי הקורונה. אורחים: ד״ר ערן רולניק, ד״ר יוסי טריאסט, מירה ארליך גינור. מגיש: איתמר רועי